תמונה משפחתית - גבולות כרמזור 

אם נדמה את עולם הכללים במשפחה הפרטית שלנו, כרמזור המכוון תנועה, ונבדוק עם עצמנו אלו מהגבולות בבית שלנו הם אדומים, כלומר, ייהרג ובל יעבור ( התשובה היא לא!...), אלו הם צהובים מהבהבים, כלומר אפשר לדבר על זה, יש משא ומתן, ואלו מהגבולות הם ירוקים, כלומר, יאללה, תעשה מה שאתה רוצה, רק תן לי לראות טלוויזיה בשקט, ניווכח לדעת שהגבולות האדומים הברורים והחד משמעיים שייכים בד"כ לקבוצת הגבולות המונעים סכנות, ומקדמי בריאות, ומתקיימים במיוחד בגיל הרך.
בגיל הרך לא נעשה משא ומתן עם התינוק שלנו שרוצה להכניס את האצבע לשקע, או רוצה לטעום את הצבע שנשפך בחדר. אנחנו כהורים נציב גבול מאוד ברור כי מדובר בעניין של חיים ומוות.
כשהילד שלנו גדל הוא לומד כללים שחשובים לנו כהורים כמו:
אסור לעזוב את הבית מבלי להודיע לנו, כללי היגיינה ורחצה, סדר יום, שעת שינה, שעת חזרה הביתה לילדים מתבגרים,והם הופכים להיות כחלק משגרת היום. כמובן שעם התבגרות הילד הכללים צריכים להשתנות ולהתאים לצרכי הילד וגם לצרכי ההורה, וחלקם הופכים להיות מקור לקונפליקטים במשפחה.
אם נתייחס לנושאים ערכיים, נראה כי ישנן משפחות בהן תקשורת מכבדת ולא פוגעת היא גבול אדום, או אמונה בדרך חיים מסויימת.
אם נבדוק איך קורה שחלק מהגבולות שלנו עובדים מצויין, נגלה שהסוד הוא בשכנוע הפנימי שלנו בחשיבות הכלל.
כאשר אנחנו מאמינים כצוות הורי, שהכלל הוא חשוב והוא פועל לטובת האווירה בבית וטובת ילדינו, אז אנחנו מצליחים להעביר מסר ברור ויעיל לבני המשפחה.
זה מתבטא בטון שלנו, נימת הדיבור, ההחלטיות שלנו, בקיצור- בשכנוע הפנימי שלנו.
ומתי זה לא עובד כל כך טוב?
כאשר אנחנו לא משוכנעים בעצמנו, לא ברורים עם עצמנו, לא בטוחים שזה באמת חשוב או נחוץ או לטובת הילד.
וזה מתבטא איך?
כמובן, בטון שלנו, נימת הדיבור, ההחלטיות שלנו, בקיצור הוא שאמרנו -
בשכנוע הפנימי שלנו.
אנחנו כהורים נעים ממש על אותו הרצף בין מצבים בהם אנחנו מצליחים להציב גבולות וכללים בקלות, ועד מצבים בהם אנחנו נכשלים, עייפים, מוותרים, לא עקביים ולא ברורים, בהתאם למידת השכנוע הפנימי שלנו,
וכן בהתאם לעבודת הצוות שלנו כזוג הורים.
בכל משפחה מתקיימת מערכת כללים, ערכים, אמונות הבנויה על היסטוריה משפחתית, ורצון להיות שונה או דומה למשפחת המוצא ( "בבית של הורי לא יכולתי לעשות דבר, אצלי יש המון חופש").
מערכת כללים זו משתנה עם השנים, עם התפתחות הילד, שכן ככל שהוא גדל כך עלינו ללמוד כהורים "לשחרר" יותר לעצמאות, דבר המתבטא במעבר מגבולות נוקשים בגיל ילדות ועד לגבולות גמישים בגיל ההתבגרות.
גם אנחנו כהורים משתנים בהורות שלנו מילד לילד, לעתים מה שהצבנו כגבול אדום עם הילד הראשון שלנו הפך להיות משהוא הרבה יותר נינוח וגמיש עם הילד השני,( השלישי כבר גדל לבד...).
ולו רק ניזכר שאת המוצצים של הילד הראשון שלנו הרתחנו, תמיד, כל הזמן, ועם הילד השני כבר לפעמים רק שטפנו במים, כי מה כבר יכול לקרות...
אנחנו נרגעים עם ההורות שלנו, ומשתנים.
עם הבכור בד"כ עושים את כל הניסיונות והטעויות, והוא כבר מפלס את הדרך לילד הבא אחריו, ומאפשר גם לנו כהורים להירגע.,להשתחרר וליהנות יותר מההורות שלנו.

ועד לפעם הבאה הורות נעימה!


אילת שחר-דייטש